הפעם זה אחרת. הרחובות עצובים,תחושת מדרכות מתעקמות, כאילו המהלכות והמהלכים- במודע או שלא-שפופות ושפופים הן-ם. אין קריאות ניצחון כמו שזכור ממלחמות אחרות. אין תרועות-אנחנו הכי חזקים-הידד. אין עלינו -אנחנו הצבא הכי חזק בעולם תוך מבט מלא שרירים ומבט של הטלת אימה.
יש עצב. יש חווית שכול. מבטים שמדברים ייאוש. כי גם אם את/ה בעד או נגד המלחמה האיומה- הפעם- הרוב בישראל- יודעים כבר לומר לעצמם כי ככה אי אפשר להמשיך לחיות. כי על חרבנו, מתינו, טילינו- אי אפשר לנשום. הפעם- זה שונה. הפעם- הרוב דורש דמוקרטיה, הרוב רוצה ביטחון מפחד, מהרג, ממלחמה, מכיבוש, ומשכול.